“נותרה לי רק שנה לחיות. נישאי לי, ילד לי בן, ומשפחתך לעולם לא תסבול שוב מבעיות כספיות”, אמר בעל הקרקע העשיר.
החלבנית המסכנה הסכימה מתוך ייאוש. אך בליל כלולותיהם קרה משהו נורא, שהותיר אותה מזועזעת.
הנערה המסכנה הייתה רק בת עשרים. ידיה הריחו מחלב וחציר, ומגפיה בקושי התייבשו מהבוץ. היא גרה בבית עץ ישן עם אמה החולה. אביה היה בכלא עקב חובות שלא הצליח לשלם.
היו שמועות שונות בכפר, אך העובדה נותרה בעינה: לא היה מפרנס, לא כסף, ולפעמים באמת לא היה להם מה לאכול.
האם נחלשה עם כל חודש שעבר. התרופות היו יקרות. הילדה קמה לפני עלות השחר ועבדה בחווה עד רדת החשיכה, אך זה בקושי 
הספיק לקנות לחם. לפעמים היא ישבה ליד החלון ופשוט הביטה אל הכביש, לא בטוחה מה לעשות הלאה.
ובאותו רגע הופיע בחייהם אדם עשיר. הוא היה בערך בן ארבעים. הייתה לו חליפה יקרה, מכונית יקרה, ומבטו הכבד של אדם שהורגל להתקבל.
הוא הגיע לביתם ואמר ברוגע, כמעט באדישות: “אני אעזור לאביכם לצאת מוקדם. אני אשלם את חובותיו. המשפחה שלכם לעולם לא תחסר דבר שוב. פשוט תתחתנו איתי ותלדו לי בן. אני אמות בעוד שנה בכל מקרה.”
הוא דיבר כאילו הוא דן ברכישת אדמה.
הנערה שתקה. היא הביטה בפניו, בביטחון העצמי שלו, ולפתע ריחמה עליו. בן ארבעים. עשיר. ועדיין לבד. הוא חזר ואמר שהרופאים נתנו לו שנה לכל היותר.
הנערה הסכימה. לא בגלל הכסף – זה מה שאמרה לעצמה. הוא ימות בעוד שנה בכל מקרה. ואביה ייצא, ואמה תקבל טיפול. מה היה לה להפסיד?
החתונה הייתה מהירה ושקטה.
אבל בליל כלולותיהם, משהו קרה לנערה שהותיר אותה מזועזעת לחלוטין, ולמחרת בבוקר היא ברחה מהבית.
כאשר בעלה נרדם, הנערה לא יכלה לישון. הבית נראה מוזר וקר. היא קמה כדי ללכת במסדרון וראתה בטעות אור במשרד. הדלת הייתה פתוחה מעט.
ניירות היו מונחים על השולחן.
היא לא התכוונה לקרוא מסמכים של מישהו אחר. אבל מבטה תפס מילים מוכרות. תאריך. חתימה. חותמת מרפאה.
היא התקרבה לאט.
זה היה דוח רופא. לפני מספר חודשים. שחור על גבי לבן: בריאות משביעת רצון. פרוגנוזה חיובית. אף מילה על מחלה קטלנית.
בסמוך נח מסמך נוסף – חוזה עם עורך דין. במקרה של לידת ילד, כל הרכוש יעבור ליורש. אם לא יהיה ילד, הנישואין יבוטלו תוך שנה, ולא יישארו לה כלום.
כפי שהתברר מאוחר יותר, קרובת משפחה עשירה שלו נפטרה והורישה לו את כל רכושה, אך בתנאי אחד: עליו להפוך לאב תוך שנה.
היא נוצלה ושיקרה, רחמיה נוצלו, ואז היא הייתה נזרקת לרחוב כמו חפץ לא רצוי.
