סמל ויקטור בדיוק חזר מהתפקיד במאראווי, בציפייה סוף סוף לחבק את אשתו שרה לאחר תשעה חודשים ארוכים בנפרד.
במקום חיבוק חם, הוא נתקל בארון קבורה באמצע ביתו.
“זה היה התקף לב, פארה. זה קרה כל כך פתאום,” אמר אחיה של שרה, אריק, קולו רועד – למרות שנשמע מתורגל. “לא היה שום דבר שיכולנו לעשות.”
ויקטור הרגיש את עולמו קורס. הוא סיכן את חייו בשירות אחרים, רק כדי לחזור הביתה לזה?
ליד הארון עמד טאגפי, גולדן רטריבר הנאמן שלהם. הכלב היה חסר מנוחה, נבח ללא הפסקה ומגרד את העץ.
“שתוק לכלב הזה!” נבח אריק, אפילו בעט בטאגפי. “גלה קצת כבוד!”
“אל תיגע בו,” הזהיר ויקטור, וצעד ביניהם. הוא כרע ברך ליד הכלב. “מה קרה, ילד? אתה מתגעגע לאמא?”
אבל טאגפי לא נרגע. הוא נבח שוב, בהה ישר אל ויקטור, ואז דחף את הארון ומשך בעקשנות את מכנסיו של ויקטור.
צמרמורת חלפה בוויקטור. שנים כחייל אימנו אותו לחוש מתי משהו לא בסדר. והוא בטח בכלב הזה.
הוא קם לאט.
“פתח את הארון,” ציווה ויקטור.
פניו של אריק החווירו. “ל-למה? היא כבר מוכנה. הרופא אמר שלא צריך לפתוח אותו… משהו על זיהום—”
“לא אכפת לי,” אמר ויקטור, קולו יציב, ידו נחה ליד נרתיק הנשק שלו. “פתח את זה. עכשיו.”
צוות ההלוויה, מאוים, צייתו.
ויקטור הביט למטה אל שרה. היא הייתה חיוורת – אבל משהו הרגיש לא בסדר.
טאגפי נבח שוב בחדות.
ויקטור אחז בידה של שרה. היא לא הייתה קרה כקרח. עדיין היה חום.
הוא רכן קרוב יותר, עוצר את נשימתו.
ואז הוא שמע את זה.
נשימה חלשה ושברירית.
“היא בחיים!” צעק ויקטור. “הזמינו אמבולנס!”
בהלה פרצה. אריק ניסה לחמוק משם, אבל ויקטור תפס אותו באחיזת ברזל.
“לאן אתה הולך?” דרש ויקטור.
“ל-לא! רק הזמנתי עזרה!”
פרמדיקים הגיעו ובדקו את שרה במהירות.
“אדוני, היא בחיים,” אישר אחד הפרמדיקים. “נראה שהיא בתרדמת כתוצאה מסמים. מנת יתר של תרופות הרגעה. אם היו נקברים אותה, היא הייתה נחנקת.”
ויקטור פנה לאריק, זעם בוער בעיניו.
“מה עשית?”
אריק התמוטט על ברכיו. “אני מצטער! יש לי חובות הימורים! הייתי צריך את כספי הביטוח לפני שתחזור. חשבתי… חשבתי שהיא לא תתעורר!”
“התכוונת לקבור את אחותך בחיים בשביל כסף?” אמר ויקטור בחוסר אמון.
ויקטור, מוצף זעם, הכה אותו. אריק איבד את הכרתו.
שרה הובהלה לבית החולים. לאחר מספר ימי טיפול, היא סוף סוף פקחה את עיניה.
הדבר הראשון שראתה היה ויקטור אוחז בידה – וטאגפי נח בנאמנות ליד המיטה.
“ויקטור…” היא לחשה חלושות. “הדבר האחרון שאני זוכרת… קויה אריק נתן לי מיץ… ואז הכל השחיר.”
ויקטור חיבק אותה בזהירות. “את בטוחה עכשיו. טאגפי הציל אותך. אם לא הוא…”
אריק נעצר והואשם בניסיון רצח הורה. הוא יבלה שנים בתשלום על פשעו.
באשר לטאגפי – הוא הפך לגיבור בביתם. מאותו יום ואילך, הוא לא היה רק חיית המחמד של המשפחה. הוא היה השומר שהוכיח שנאמנות לפעמים עמוקה יותר מדם.
סוף.
