החתולה העירה את בעליה בכל לילה וגירשה אותה מחדר השינה: האישה חשבה שלחתולה יש בעיות נפשיות עד שלקחה אותה לווטרינר…
החתולה העירה את בעליה בכל לילה וגירשה אותה מחדר השינה: האישה חשבה שלחתולה יש בעיות נפשיות עד שלקחה אותה לווטרינר.
אני וטרינרית, ואני מקבלת שיחות רבות בלילה. אנשים בטוחים שאם יש לך תעודה, אתה מחויב לפתור הכל – החל מעיטוש כלב ועד להצלת חייו. אבל אנה התקשרה במהלך היום. והייתה עייפות כזו בקולה, כאילו לא ישנה כמה חודשים.
– אחר צהריים טובים, האם זו המרפאה? שמי אנה. יש לי תור איתך. יש לי בעיה עם החתולה שלי… היא לא נותנת לי לישון.
הביטוי “חתולים משאירים אותך ער” יכול להיות כל דבר. אבל הטון שלה לא היה של גירוי, אלא של חרדה.
אנה נכנסה לבושה בקפידה, קצת מתוחה. בת כחמישים וחמש, תספורת צנועה, מעיל תואם למגפיה. היא החזיקה את המנשא בזהירות, כאילו היה חרסינה בפנים.
“זאת לונה,” היא אמרה. “שם יפה, בעלי בחר אותו. אבל בלילה היא לא לונה, אלא שעון מעורר עם טפרים.”
עיניים גדולות הביטו בי מהמנשא. חתול אפור גדול, פרווה עבה, מבט רגוע. בלי תוקפנות.
“מה קורה פה?” שאלתי.
אנה נשמה נשימה עמוקה.
“היא מעירה אותי כל לילה. תמיד בסביבות שלוש או ארבע לפנות בוקר. בהתחלה היא נוגעת בעדינות בלחי שלי עם הכפה שלה. אם אני לא מגיבה, היא מתחילה להכות אותי חזק יותר. היא יכולה לנשוך לי את היד. היא מושכת את השמיכה. עד שאני קמה והולכת לישון על הספה בסלון, היא לא נרגעת. וברגע שאני עוזבת, היא שוכבת על הכרית שלי וישנה עד הבוקר.
— כמה זמן זה נמשך?
— בערך שלושה חודשים. בהתחלה חשבתי שהמזג שלה השתנה. אחר כך החלטתי שזה העצבים שלי. המטפל אמר שזה נדודי שינה בגלל לחץ. הוא נתן לה תרופת הרגעה. אבל זה לא השתפר.
לונה ישבה בשלווה ליד בעליה ולא הסירה את עיניה ממנה. בדקתי את החתולה. ליבה היה יציב, נשימתה הייתה צלולה, משקלה היה תקין. היא הייתה חיה בריאה לחלוטין.
ובאותו רגע פתאום הבנתי באימה שלחתולה אין בעיות נפשיות – ומה שקורה הרבה יותר גרוע…
— אנה, — שאלתי, — איך את מרגישה. מתי היא מעירה אותך?
היא חשבה על זה.
— זה רע. הלב שלי דופק בחוזקה. הפה שלי יבש. לפעמים אני מרגיש כאילו אני לא יכול לנשום. בהתחלה אני חושב שלחץ הדם שלי עולה. אני שם כדור מתחת ללשון והולך לספה. זה משתפר שם אחרי זמן מה.
“מישהו אמר לך שאתה נוחר?”
היא הייתה מבולבלת.
“שכן אמר פעם שאני משתתק בלילה ואז נושם נשימה חדה.”
הסתכלתי על החתולה. היא לא הסירה את עיניה מאנה.
“נראה כאילו לונה לא מעירה אותך כי היא כועסת,” אמרתי. “אולי היא מגיבה למה שקורה לך בשנתך. חיות יכולות לחוש מתי הנשימה שלך משתנה או מתי פעימות הלב שלך נהיות מוזרות. בשבילה, זה אות אזעקה.”
אנה הסתכלה עליי כאילו אמרתי משהו מוזר.
“אתה אומר שהיא מצילה אותי?”
“אני לא יכולה להוכיח את זה,” עניתי. “אבל אני בטוחה שהחתול הוא לא הבעיה.” את צריכה לעשות כמה בדיקות. דם, סוכר, לבדוק את הלב, אולי נשימה בשינה. תתחילי עם זה.
היא שתקה זמן רב, ואז הנהנה.
שבוע לאחר מכן אנה התקשרה שוב. כבר לא הייתה אותה עייפות עמומה בקולה.
“עשיתי כמה בדיקות,” היא אמרה. “יש לי רמות סוכר גבוהות. הרופא שלח אותי לקרדיולוג. הם מצאו בעיית לב. הם אמרו שאני מפסיקה לנשום בלילה. הם שלחו אותי לבדיקה. הרופא אמר שזה רציני.”
היא עצרה והוסיפה בשקט:
“אם לונה לא הייתה מעירה אותי… הייתי ממשיכה להאשים את העצבים שלי בכל דבר.”
אנה נמצאת כעת בטיפול. הם רשמו לה תרופות וטיפול שינה. היא כבר ישנה טוב יותר. לונה עדיין באה אליי בלילה, אבל עכשיו היא פשוט שוכבת לידי ומגרגרת בשקט.
